מחשבותי על הא ועל דא

הפסנתר (גירסה מקוצרת) מאת נאוה בנימיני   ב–2012 הבאתי את הפסנתר שלי מהארץ להולנד שם אני חיה. הפסנתר שלי הוא לא סתם חפץ, הוא אישיות, יש לו היסטוריה ואופי ורגשות, השימל שלי. אחרי שהגיע והתאקלם מעט, התפרצה ממני כתיבת הסיפור שלו, ושל כל הפסנתרים שלי, ובעצם – ממעוף ציפור – הסיפור שלי. לבקשת חברת ילדות מבית הכרם שיניתי וקיצרתי מעט והתאמתי את הסיפור למטרת ׳סיפורי בית הכרם׳, השכונה בה גדלתי. – השימל נולד כנראה בגרמניה בתחילת שנות השישים ובשנת שישים וארבע קנו אותו הורי, ממש לפני שחזרו ארצה משהייה של שש שנים באן ארבור מישיגן שבארה׳ב. ובאמת, בכל התמונות שלנו מאמריקה רואים פסנתר אחר, חום, אנונימי עבורי, אבל החל בתמונות הראשונות שלנו בארץ, ברחוב הגיא שבבית הכרם, רואים רק אותו, את השימל המבריק. כולם נגנו עליו: אמא שלי שלמדה פסנתר אחרי המלחמה ברומא והמשיכה לתחזק את הנגינה שלה על ידי פריטה רגישה של הנוקטורן הראשון של שופן, או מונוטונית אך נמרצת של האטיודים הידועים לשימצה של האנון. שוקי אחי שלמד הרבה שנים פסנתר ולמרות שעבר לגיטרה קלסית, המשיך וניגן בשני הכלים יצירות קלסיות, שירים של...