כמו אלן

 

כמו אלן, גם אני הייתי ילדה אבודה, וכמו שהוא מתאר, דרכנו נפגשו סביב שיטוטינו בסיני, מקום שהפך עבור שנינו – כל אחד לחוד – אויר לנשימה, נחמה וחיבוק. פנים אל פנים נפגשנו לראשונה ב 1982 בדהב בזמן הפינוי מסיני ומשם הלכנו כברת דרך יחד.

לקרוא את הסיפור של אלן שואב אותי חזק אל אותה התקופה, חוויה שמחה–עצובה. אלן היה בשבילי נחמה, כמו אח צעיר, כל כך דומה ברגישות, בכשרונות, ברצון החזק לחיות וליצור ובתחושת הבדידות והנטישה. נאחזנו זה בזאת והיה לנו זמן יפה ומשוגע. מכיוון שלשני טובעים אין ממש יכולת להינצל יחד, לאחר תקופה נפרדו דרכנו. אני עזבתי את הארץ, בניתי חיים בהולנד ואלן נעלם מחיי, נשארו זכרונות יפים ומוזרים והרבה תהיות.

מאז למעשה לא התראנו עד אפריל 2021. דרך חברתנו המשותפת שֶלי הושיט אלי אלן יד מתוך השום מקום ואני אחזתי בה מיד בחוזקה. כאילו לא עברו ארבעים שנה התחברנו מיד. השמחה וההתרגשות של המפגש היו חזקים וטשטשו בתחילה את הנסיבות שגרמו לו ליצור קשר, המחלה. לא ידעתי כמה יופי ומתיקות הוא השאיר בי, קיבלתי מתנה.

יש לי הרבה הערכה לאלן, הילד האבוד שלי. כמה תסריטים עברו לי בראש במשך כל השנים: אלן הומלס בשולי הכביש, אלן נרקומן שמת מזמן ממנת יתר... אבל גם, אולי מוסיקאי, מתופף כמו שרצה וניסה? האינטרנט לא ממש עזר לי. בשנות התשעים הוא מצוין כמתופף בשיר של להקת ביקיני וזהו. כאילו בלעה אותו האדמה, וויתרתי.

והנה הוא מופיע, כולו ועצמו עם חיוך שובב בפייסבוק: ׳אבא, בעל, טבח׳, איזו שמחה! הוא חי, ולא רק חי, הוא בעל וגם אבא!! וגם טבח... ובמקביל החדשות הרעות, אלן חולה סופני. באותה תקופה, אחרי שנתיים של טיפולים קשים, המחלה שַקְטָה על שמריה ואלן מושיט את ידיו לחיים. מנסה לבנות, לתקן, להשלים, לסגור מעגלים, להשאיר טוב.

מאז אנחנו בקשר די אינטנסיבי, כמובן רק בדרכים דיגיטליות בשל המרחק והקורונה, אבל תחושת הקירבה חזקה. אני מתפעלת מהיכולות של אלן, מן האישיות שלו שלא מוותרת. עם עליות וירידות, בתוך המחלה, בתוך תנאים שמקשים, הוא מתמודד, יוצר קשרים, מחפש עזרה, מנסה לעבוד, מנגן שוב, דואג לתקשורת נכונה עם ילדיו הגדולים ונמצא שם עבור הקטנה, מה שלא יהיה. בנאמנות, באהבה ללא גבול, אפילו כשהוא עצמו דועך.

לאחרונה המחלה הרימה את ראשה וחזרה לפעילות. כמה טוב שהיתה הפוגה. כמה טוב שהוא יצר קשר, שהכניס אותי לחייו, שיתף אותי בלבטיו וסמך בידי את כתיבתו. אני לא יכולה לתאר לי מתנה מתאימה יותר לסגירת מעגל חברותנו. המרחק לא מאפשר לי להחזיק בידו, לחבק אותו אל ליבי, ואולי זה גם לא מקומי. אבל כאדם כותב אני יכולה לעזור לו להוציא לאור את סיפורו, ובמקביל להשלים גם פרק מחיי שלי שנשאר פתוח והנה מצא את פתרונו.

תודה אלן, אוהבת אותך מאוד. לא יכולה לחשוב על פרידה אמיתית. בינתיים אתה כאן ואת העצב אני דוחה לזמן אחר.

נאוה, נובמבר 2021. עודכן אוקטובר 2022.

אלן נפטר בדצמבר 2022.

ביום הולדתו כתבתי לו שוב.