מלחמה בארצי
מלחמה בארצי. ישראל. שקט בארצי. הולנד. מלחמה בראשי, מלחמה בליבי.
שלום בביתי, ברחוב, בעיר שלי. יום ראשון, סתיו, השמש זורחת והעצים משנים את צבעם.
מלחמה בארצי. ישראל. חבריי במלחמה ביניהם ועם עצמם, חבריי בישראל. חבריי בהולנד הרבה יותר רגועים, מאופקים ושמים את הדברים בפרספקטיבה.
חבריי בישראל מציפים אותי בכל מיני מסרים: ייאוש, פחד, בהלה ועצב וגם כעס ושנאה.
לבי בוכה על הקורבנות, אני מבינה ייאוש ועצב. לבי פועם עם הפחד והחרדה, אני מכירה פחד.
לבי נשבר בגלל השנאה. השנאה שקבוצה כמו חמאס מטפחת, שנאה הרסנית וחסרת אבחנה. השנאה של הימין הקיצוני בישראל כלפי ערבים ומוסלמים, כלפי אלה מהם שחיים בישראל ובשטחים.
לבי נשבר בגלל השנאה. השנאה בין ימין לשמאל. אי ההבנה, ההאשמות ההדדיות, חוסר הרצון לראות את האחר כבן אדם.
.
לבי נשבר בגלל השנאה. השנאה שאנשים משליכים על העולם. הם אומרים: "אם אתה לא רואה שאנחנו צודקים, שאנחנו הקורבנות האמתיים, שהסבל של העם היהודי תמיד גדול מכל דבר אחר, אז אתה בור וטיפש. אז אנחנו שונאים אותך.’’
לבי נשבר בגלל השנאה שהביעה חברה אחרי הפיגועים הנוראיים של חמאס בקיבוצים ליד עזה. היא כתבה: "כרגע אין לי חמלה כלפי צד השני". עד כאן יכולתי להבין את השיקוף העצמי שלה, אבל היא המשיכה: "עכשיו העולם ידע עם אילו מפלצות יש לנו עסק, אין אפשרות לדבר לא עם חמאס, לא עם הג'יהאד האסלאמי, לא עם חיזבאללה... כרגע אני שונאת את כל המוסלמים". כששאלתי איך הגיעה משם למסקנה האחרונה הזאת, היא שאלה בחזרה: "מה יש לא להבין? עכשיו אני חושבת רק עלינו ועל שלנו.’’
בסטטוס של חברתי הסורית–הולנדית שוחרת השלום עלתה לפתע דרשה של אימאם כלשהו. לא הבנתי את המילים, אבל הטון הפחיד אותי. כששאלתי אותה מה הוא אומר, היא ענתה: "הוא מדבר על ילדים", ’’בעזה’’?ניחשתי, "כן, בעזה" היא כתבה בחזרה ושלחה לב ודמעה.
מאוחר יותר שלחתי לה תמונה של השמות והגילים של הילדים מן העוטף שנחטפו לעזה. ’’תתפללי גם בשבילם’’? שאלתי. לב, דמעה. נרגעתי.
אני שולחת לחברי הישראלים, הערבים וההולנדים מסרים של תקווה, אהבה, נחמה ושלום. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי ועם המצב. אני, מתקנת העולם, משתוקקת להרמוניה, לחמלה עבור כולם. המבט שלי על האנושות, שבו כל אדם נראה, מוכר, מוערך, בעל זכיות קיום, נראה שאין לו מקום כרגע.
לבי נשבר כל כך הרבה פעמים בשבוע האחרון שכל מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה להיות בשקט. מילים קצרו מלהביע. אני מחזיקה את לבי השבור בשתי ידיי, אני בוכה מבפנים. אני לא מבינה. משהו נשבר.
💔
נאוה בנימיני 15 באוקטובר 2023
Reacties
Een reactie posten